ריפוי על-ידי הקשבה

הקשבה: תהליך פיזי, ריגשי בו אדם מפעיל את עצמו על מנת להתרכז ולחפש את המשמעות של המסר המועבר לו ע”י אחר. הקשבה היא פעילות מאומצת, הדורשת עוררות מנטלית ופיזית. היא אינה כישרון טבעי, אלא מיומנות שיש לרכוש אותה. הקשבה תעשה ע”י קשר עין עם מעביר המסר, תוך שמירה על עירנות, שתיקה וקשב מלא לאדם. אין לקטוע באמצע (אלא לצורך הבהרה ומיקוד שטף הדברים). חשוב לשאול שאלות הבהרה, לחזור על דברי האדם לו מקשיבים – כל זאת בכדי לוודא שהמסר הובן.
למרות שהצד המקשיב מדבר, הוא אינו מדבר על מה שהוא חושב/רוצה מרגיש, אלא רק מנסה לוודא שהבין את בן שיחו כהלכה. כדי להיות מסוגל להקשיב לאחר חשוב שהמקשיב יהיה מסוגל להקשיב לעצמו. היכולת להקשיב לתחושות, לרגשות שעולים בשיחה, ולהפרעות חיצוניות, כל אלה מחזקים את יכולת ההקשבה ואת הבחירה להיות קשובים במפגש.

ריפוי על ידי הקשבה

כשאדם נמצא בטיפול והמטפל יושב מולו ומקשיב לו הקשבה מלאה מתוך נינוחות ויכולת להכיל, משהו קורה. ענף שלם בפסיכותרפיה מבוסס על העיקרון הכל כך פשוט הזה. אני קורא לזה פסיכולוגית ה”אהההה”…(הכוונה היא לאותה תנועת הינהון של הראש המלווה במבט ישיר מעל עדשות המשקפיים שמזוהה עם דור שלם של פסיכותרפיה).
ועדיין אחרי 45 דק’ של טיפול שבו המטופל מדבר ומשתף ומספר, והמטפל לפעמים רק יושב בשקט ומסמן למטופל שהוא איתו, והוא קולט אותו, משהו קורה. התקיעות הופכת לתנועה ומתחיל תהליך של שינוי.

מה מאפשר שם את התהליך?

שני בני אדם יושבים יחד ומקשיבים לסיפור של אחד מהם. המרחב כולו מוקדש לאותו סיפור. כשנושא שאיתו אנחנו מתמודדים הוא קשה לנו, יש לנו צורך שיבינו אותנו, שמישהו יזדהה ויחלוק איתנו את המשא הכבד. הזדהות של אדם אחר עם הסיפור שלנו יוצרת תחושה שהמשא שאנו נושאים מתחלק בין שניים, והתוצאה היא שחרור והקלה.
הקשבה מלאה ואמיתית מתרחשת כשהמקשיב שם את עצמו בצד לרגע ומפנה את המרחב כולו לאחר. הוא מוכן להכיל את האחר מתוך אמפתיה. הקשבה מהסוג הזה יוצרת מרחב נקי, שבו המטופל מודע לנוכחותו של האחר ולכך שהוא מקשיב. מודעות זו מאפשרת הקשבה חדשה של המטופל אל עצמו. הוא שומע את הסיפור שלו כאילו הוא יושב מול עצמו, מאזין לסיפור שלו וחש אמפטיה כלפי עצמו. החוויה של המספר היא שיש שם נוכחות שיכולה להכיל אותו ואת הסיפור שלו. הוא יכול עכשיו לשחרר את האנרגיה הרגשית שיצרה עומס סביב הסיפור.

למה הדבר דומה? למצב שבו החבילה שאנחנו נושאים אתנו היא די כבדה, ואנחנו יודעים שמי שנמצא איתנו מסוגל לעזור לסחוב אותה. סביר להניח שנרשה לו לעזור ונשחרר חלק מהאנרגיה של המאמץ. האנרגיה המתפרקת היא זו המאפשרת התנעה של התהליך. בשחרור האנרגיה יש פורקן, וכשמשהו מתפרק נוצר מקום למשהו חדש להיבנות. בדיוק כפי שתנועת הנשימה חייבת לכלול נשיפה ושאיפה, שחרור האנרגיה מפנה מקום להקשר רגשי חדש להופיע, אולם ללא התעכבות על החלק של השחרור, ושהייה במקום הזה כמו שצריך, לא ניתן יהיה לעבור לשלב הבא.

כשאדם מרפה את ההזדהות הרגשית שלו עם הסיפור, נוצרת תפנית מקום לנקודת התייחסות חדשה: מתוך המרחב הפתוח והנקי של ההקשבה משתנה נקודת המבט של המספר. המרחק מאפשר לראות את כל התמונה הגדולה, וההתבוננות בבעיה איננה מנותקת מהקונטקסט הרחב יותר של החיים. המספר יכול להבין מה יש שם בתוך הסיפור שנוגע במקומות כואבים או פגועים. הוא יכול לאתר דפוסי התנהגות קבועים או נוסחאות מחשבה אופייניות שאינם משרתים אותו וכדאי לשחררם. הוא יכול לאתר ולחוש את הנקודות בהן הוא זקוק לחמלה ולחיזוקים והוא לומד להכיר את עצמו טוב יותר. כל זה מאפשר לו להעניק לעצמו את אותם דברים להם הוא זקוק. האנרגיה הזו היא האנרגיה המרפאת בתהליך, והתוצאה שלה היא תחושה של מערכת בריאה שמזינה את עצמה.

הקשבה מלאה, שמכילה את הסיפור והמספר, היא הכרחית להיווצרות אמון ומאפשרת למספר לאמץ את היכולת של המקשיב להתבונן בדברים ללא שיפוט. המספר מסוגל לחוש סלחנות וחמלה כלפי עצמו, להיות יותר אמפטי אל עצמו ולקבל את עצמו כפי שהוא.

אלו הם רגעים של חסד.

תהליכים של ריפוי מתרחשים כל הזמן בתוך מערכות היחסים שלנו. משפחה, חברים ומקום עובדה הם מסגרות שמאפשרות לנו להתחכך באחרים, ללמוד וללמד. אם כל מה שאנחנו זקוקים לו, כדי לתמוך באחר, הוא סוג מסויים של הקשבה, למה שלא נלמד איך להביא את רגעי החסד האלו אל החיים שלנו?

מה שדרוש לנו הוא מרחב נקי ללא שיפוט שבו המקשיב נוכח בשיחה. זה אומר שהוא יכול להיות בצד השני של הטלפון אפילו בקצה השני של העולם, אבל את המחשבות שלו הוא מפנה הצידה ומשאיר מרחב ריק עבורנו שאין בו דבר מלבד אמפטיה. כל האנרגיה שלו מופנית לשיחה.

המקשיב ייטיב לעשות אם ימעיט במילים ויתן כמה שיותר מרחב למספר. כשמגיבים אפשר לחזור בקצרה על עיקרי הדברים (לשקף), כדי להמחיש למספר שקולטים את דבריו, ונמצאים שם איתו. זה גם נותן למספר שוב את ההזדמנות להקשיב למה שסיפר.

החזרה על הדברים לפעמיים תקפיץ עוד משהו שיושב שם בפנים לגבי הנושא, ואז רובד עמוק יותר של הסיפור ייחשף. אופציה נוספת היא, שהמספר ייתקן את הסיפור לגרסה שמתארת טוב יותר את התחושה הפנימית. בשלב הזה התחושה שהיתה חבויה בעומק, עקב חוסר לגיטימציה, מקבלת רשות להתבטא. נוצר מרווח גדול יותר מבפנים. וכך, במקביל להיווצרותו של מרחב חיצוני תומך, מתרחשת גם התרחבות פנימית.

בהקשבה נטו מתן עצות הוא מיותר. מרחב שקט ונקי מתאפשר כשיש את הנינוחות לתת מקום לבעיה ולאו דווקא לרוץ יש לפתרון. כשמשחררים את הצורך לפתור מהר ככל האפשר את הקושי, ומרשים לעצמנו לשהות במצב של חוסר ודאות יכולים להופיע פתרונות חדשים ויצרתיים.

אלו הם רגעים של חסד.

פעמיים רבות מתן פתרון שלנו לבעיה של מישהו אחר, טוב ככל שיהיה, לא עושה את ההבדל. אולי הבעיה תפתר אבל התחושה הקשה לגבי הנושא לא תתעלם. לרוב, מה שאדם זקוק לו בזמן קושי, זה קודם כל אמפטיה, רק אמפטתיה. כלכך פשוט! אמפתיה היא רגש טבעי וספונטני, יש בו רכות וחום ואין בו מאמץ. לאמפתיה יש אנרגיה נשית מכילה ועוטפת אם אתם מרגישים שאתם מתאמצים – אתם לא בכיוון הנכון. עצרו, קחו נשימה עמוקה, הרפו מן המאמץ ותתכווננו שוב.

אלו הם רגעים של ריפוי.

בהקשבה אמיתית יש נוכחות אמפתית ומרחב נקי המאפשרים טרנספורמציה

חשוב להבחין בין “שתיקה” ל”הקשבה”.

בשני המקרים קיים רווח בין המילים: בשתיקה יש אנרגיה סוגרת של התכנסות פנימה אל תוך עצמנו ואילו בהקשבה יש אנרגיה פתוחה של שיתוף פעולה והתמזגות עם האחר. בהקשבה נוצר מקום עבור האחר להתנחם בו, לחוש שמקבלים אותו, מכילים אותו והוא לא לבד. יש ערך לשתיקה שמאפשרת לאחר לדבר. אך הקשבה תומכת באחר לבצע תהליך.

עבור כולנו הקשבה מן הסוג הזה יכולה לחולל נפלאות. מרחב נקי, ללא שיפוט ומלא אמפתיה יכול לאפשר לאנשים הסגורים ביותר להיפתח. לקונפליקטים ולמאבקים להתמוסס.

המקומות הקשים ביותר יקבלו מספיק תמיכה בשביל להתחיל תהליך של ריפוי.

אדלר:
אם מקשיבים לי , זה נותן תחושת ערך, אני משמעותי, המקום שלי בטוח…אני שייך. תחושת שייכות היא צורך קיומי, כמו צורך בסיסי בנשימה”.
בתהליך ההקשבה וההתבוננות גם הדובר וגם המקשיב מקבלים התייחסות אישית וזוכים לתחושה של מועילות ושיתוף הדדי.
רוג’רס:
משמעות ההקשבה אמיתית היא לחוש בעולמו הפנימי של הדובר ולהעמיק בשמיעת דבריו אשר מתחת לפני השטח. ההקשבה מוציאה את האדם מבדידותו ומצוקותיו ע”י קבלה והוקרה.

כאשר יש הקשבה אמיתית- יש תחושה הדדית של התרחבות. שחרור והתרגשות

תגובות

אין תגובות עדיין

השאר תגובה
דילוג לתוכן