צ’אקרת הלב - אנאהאטה

הצ’אקרה הרביעית

צ’אקרת הלב – אנאהאטה – “התוף ההולם תמיד”.

מיקום הצ’אקרה: מקביל ללב במרכז הגוף.
צבע: ירוק/ורוד.
צבע משלים:מג’נטה.
מילות מפתח: רגש, חמלה, רקות, איזון, אהבה.
עקרונות בסיסים: מסירות.
היבט פנימי: אהבה.
צאקרת הלב היא הצ’אקרה המקשרת בין שלושת הצ’אקרות התחתונות לעליוניות.
מתוך כך היא מהווה את ליבה של מערכת הצ’אקרות כולה, היא המחברת בין האדמה לרוח.
צאקרת הלב היא מרכז האהבה, היכולת האמפטית, האכפתיות כלפי האחר, הנתינה, והמסירות, מתוך כך גם יכולת הריפוי וההילינג.
בזכות פעולתה, אנו מסוגלים להתכוונן אל האחר, ל”חוש” אותה, לגעת בו ולתת לו לגעת בנו ריגשית, רוחניית ואף פיזית.
מתוך היכולת להתחבר אל האחר מופעלת היכולת להתחבר אל היקום כולו ואל הכוח האלוהי.
צאקרת הלב הינו המרכז בו מילים, צלילים ומראות מותמרים לרגשות ולרגש.
בזכות בצאקרת הלב אנו מסוגלים לאהוב ושואפים לאהוב.
מצאקרת הלב אנו מכוונים את היכולת שלנו לנתינה, להעניק, לקבל אהבה, והשאיפה היא אהבה ללא תנאים, ללא אגו או אינטרס.
מתוך צאקרת הלב נובעת השאיפה לאחדות פיזית ומוחשית, המושגת דרך אהבת בן-זוג, וחלה באחדות הנובעת מתוך אהבת הטבע והיקום.

כאשר הצ’אקרה נמצאת במלוא פתיחותה אין לנו את הצורך “לשמור” את האהבה שלנו מתוך ידיעה כי היא אינה יכולה ללכת לאיבוד.
כאשר היא אינה מאוזנת אנו חווים את פחדי הנטישה, את פחד אובדן האהבה ואת צער הדחייה, לכן אהבה חסרת תנאים לעולם אינה יכולה להדחות או להכפות.
מצאקרת הלב וחיבור של הצ’אקרות הגבוהות, אנו יכולים לראות את היופי בטבע וביקום, את היופי בכל יצור ואנו ניהיה מסוגלים להתחבר אל טוב והחיובי שבנו.
צ’אקרת הלב ממונה גם על האהבה העצמית שלנו, כפי שהצ’אקרה השלישית ממונה על הערכה העצמית שלנו.
בלי האהבה וההערכה העצמית שלנו יהיה לנו קשה לקבל את האחר בשלמות, הפסוק “ואהבת לרעך כמוך” מבהיר לנו כי עלינו לאהוב את עצמנו בכדי שנוכל לקבל את האחר.
מתוך צ’אקרת הלב אנו לומדים כיצד לתת מעצמנו, לסלוח, למחול ולחמול. המשפט “אל תשפוט את האדם עד שעמדת במקומו” מבהיר את מהות החמלה. השיפוט מונע מאיתנו לפתוח את ליבנו לאהבה ולאמפטיה.
מצ’אקרת הלב אנו מבינים את משמעות “אהבה אלוהית” ולומדים לא רק לאהוב את הקרובים לנו אלא לחוש אהבה כלפי העולם כולו.
גיל ההתפתחות של צ’אקרת הלב הוא בין שלוש עשרה לשבע עשרה. בגיל זה אנו נוטים להיות רגישים, עדינים ואנו מגיבים במלואנו לעולם החיצוני.
בגיל זה אנו נדרשים “לתת” לסביבתנו הקרובה, מצפים מאיתנו להבנה ולאכפתיות.
את האהבה הראשונה אנו חווים בגיל זה בעוצמה רבה, אנו עדין זקוקים למשפחה, אך יחד עם זאת, אנו מסגלים לנו חופש פעולה נרחב יותר, אנו מגלים חוויות חדשות ומראים התעניינות רבה יותר במתרחש בעולם.

כאשר צ’אקרת הלב מאוזנת משפיע הדבר לטובה על שאר הצ’אקרות, תוך שהיא מסייעת לאדם להפוך לערוץ מקבל ומזרים של אהבה אלוהית, ובכך מעניקה לאדם כוח אהבה אדיר הזורם בשפע, באופן מודע או בלתי מודע על הסובבים אותו.
מצב זה יוצר אדם שנעים ורצוי להיות בקרבתו, שכן נכחותו מרגיע, מנחמת ותומכת.
סביב אותו אדם האנשים מרגישים חופשיים, לא נתונים לביקורת, מסוגלים לפתוח את ליבם בקלות לפני האדם בעל צ’אקרת הלב הפתוחה והמאוזנת. השפעתה של צ’אקרת לב פתוחה ומאוזנת על הסביבה, היא אדירה והיא יוצרת אינטראקציה עם צ’אקרת הלב של האחר, ואף אנשים חסומים ו”קשיי לב” מתרככים ומגלים בעצמם את האהבה הטמונה בהם ברמה זו או אחרת כפי שנאמר, “מענה רך ישיב חמה”.

כאשר צ’אקרת הלב אינה מאוזנת זה יתבטא ביכולת הקבלה והנתינה של האדם, האדם יחוש צורך בנתינה ומאחר והוא אינו יודע לקבל אהבה הוא יחוש תשוש פיזית, נפשית ורוחנית.
אנו נחוש אי נוחות מול גילויי חיבה שונים ונעדיף להגדיר את עצמנו ככאלו שלא זקוקים לאחרים כיוון שתמיכה, סיוע וקבלת חיבה מתפרשים על ידנו כחולשה.
מצב זה יוביל את האדם אל התחושה כי הוא אינו ראוי לאהבה ולכן מבחינה אנרגטית הוא גם לא “ימשוך” אליו אהבה ברובד האנרגטי.
תחושה או הרגשה זו נובעים לעיתים מחוויות של דחיית אהבה בתקופת ההתבגרות, כאשר האדם מתאהב ונדחה, או ממצב של אי קבלת אהבה וחיבה (מגע) מהורינו.
אנו נחוש צורך לקבל תמורה על נתינתנו, וכאשר איננו מקבלים אנו נרגיש סחוטים ומאוכזבים ולעיתים אף מרירים.
אנו נתקשה למצוא את המקום בו אהבת ה”אני” ואהבת הזולת הופכות לאהבה אחת אוניברסאלית ונחוש כי שני הדברים מתנגשים באופן תמידי.
הבנת חוקי היקום מאפשרת לנו לראות את התנסויותינו האישיות באור חדש, בצורה מבינה, מעמיקה ושלווה יותר.

כאשר אנו דואגים לאזן לפתוח ולהזרים את האנרגיה בכל מרכזי האנרגיה שלנו, אנו מאפשרים לעצמנו חיים מלאים בשמחה, בסיפוק באושר ועושר, אנו נאפשר לעצמנו חיים מלאים מבפנים ומבחוץ, נלמד לזמן לעצמנו את החוויות שאנו רוצים לחוות,
נלמד לקחת אחריות על החיים שלנו ונלמד לחיות מתוך שמחה ולא מתוך אשמה והאשמה.
כאשר הצ’אקרות מאוזנות אנו נחוש בריאים וחזקים, נלמד להתמודד עם החיים בצורה הטובה והבריאה.
אני מאחל לכולכם חיים מלאים בשמחה וביצירה ובהשראה, חיים מלאים בשלווה וברוגע, בנתינה ובקבלה של אור ואהבה.

תגובות

אין תגובות עדיין

השאר תגובה
דילוג לתוכן