צ’אקרות

פירוש המילה "צ’אקרה" בסנסקריט הוא גלגל, גלגל אנרגטי ה"מפעיל" את האנרגיה בכל אחת מהצ’אקרות הממוקמות בגופנו. קיים מספר רב של צ’אקרות בגוף האדם, אך ישנם שבעה מרכזים מרכזיים לאורך עמוד השדרה, מבסיס עמוד השדרה ועד לקודקוד הראש. לכל צ’אקרה ישנה משמעות פיזית, נפשית, פסיכולוגית ורוחנית.

כפי שמוסבר במאמר ההילינג, כל אחד מאיתנו חווה את חייו בצורה כזו או אחרת, אנו מושפעים מהסובב אותנו, מהחינוך שלנו, מהשפעות הסביבה, ממשפחה חברים וכו’, וכך אנו מסגלים לעצמנו גישה כזו או אחרת לחיים. כאשר אנו נולדים, אנו מגיעים אל העולם כטהורים, נקיים, ובמשך הזמן אנו סופגים לתוכנו את אותם דפוסי התנהגות,חשיבה, ואת אותם ההתניות שהחברה העמידה בפנינו.
הצ’אקרות נמצאות תמיד בתנועה, ברטט מסוים, ואותו רטט הוא זה הקולט או הפולט את האנרגיה שמגיעה אלינו ויוצאת מאיתנו.
הרטט של הצ’אקרות הוא הקובע את כמות האנרגיה שהצ’אקרות יכולות לקבל מהיקום, מהטבע, מאנשים או מחפצים. דרך הצ’אקרות מתועלות האנרגיות, מן צ’אקרת השורש ועד לצ’אקרת הכתר, כאשר בצ’אקרת השורש הרטט הוא עדיין יותר ואילו בצ’אקרת הכתר הרטט גבוה יותר. התדרים המותמרים עוברים דרך הגופים העדינים אל הגוף הפיזי, והם נתפסים על-ידנו כתחושות, רגשות, ומחשבות. אותם תדרים, אנרגיות, או כמו שמכנים זאת צ’י, פראנה, או אנרגית החיים, הינם בעלי חשיבות לחיינו ולבריאותנו הנפשית, הרוחנית, והפיזית.
כאשר ישנו מצב בו אחת מין הצ’אקרות "חסומה", או בעלת תדר נמוך, דחוס, מוצק או "ריק", נוצר חוסר איזון. אותו חוסר איזון, מתבטא, בכל הרבדים בחיינו.

הצ’אקרה הראשונה
צ’אקרת הבסיס – השורש – מולאדהרה.

מיקום הצ’אקרה: איזור הפירנאום, הנקודה בין איבר המין לאנאוס.
צבע הצ’אקרה: אדום ושחור
צבע משלים: כחול.
מילות מפתח: שורשיות, יציבות, קבלה, שימור עצמי, הישרדות, תפיסה.
עקרונות בסיסים: כוח רצון פיזי לקיום ולהישרדות.
היבט פנימי: התקרקעות.
הקשר שלנו כבני-אדם אל העולם החומרי הוא דרך הצ’אקרה הראשונה.
היא נקראת גם צ’אקרת הבסיס, היא מהווה את הבסיס לשאר פעילותן של הצ’אקרות, לקיומו ולהתפתחותו של האדם.
היא מקרקעת "מחברת" אותנו אל האדמה, היא מעניקה לנו תחושת בטחון ויציבות לה אנו זקוקים.
ככל שאנו חשים את שורשינו נעוצים באדמה בביטחון רב יותר, כן נעשים החיים הגשמים, בעולם החומר, קלים ופשוטים יותר.
בצ’אקרת הבסיס קיימים כל האינסטינקטים ההישרדותים ושימור עצמי והיא מעוררת את הצורך לפעול למען יציבות, בטחון, אוכל, קורת גג.
יחד עם זאת קיימים בה הפחדים הקשורים בחוסר יציבות, חוסר בטחון בעצמי וביקום ובחוסר התקרקעות.
אינסטינקט / ייצר המין נעוץ בצ’אקרה זו, בשל הצורך של האדם להמשכיות.
במקרה של חוסר איזון באינסטינקטים ההישרדותים של צ’אקרת הבסיס, עשויים לגרום לפחדנות, לתלות, בשיפוט ובדעותיהם של אחרים ומאידך, להליכה על הקצה ולהסתכנות ייתר.
השנים הקריטיות של התפתחות צ’אקרת הבסיס היא מרגע הלידה ועד גיל חמש לערך.
כמובן שהצ’אקרה אינה מפסיקה להתפתח לאחר שנים אלו, שנים אלו חשובות להמשך התפתחותו של האדם.
הצרכים החיוניים – בית חם, אוכל, חיבוק ואהבה. אם במידה ולא סופקו צרכים אלו לאדם (לתינוק, לילד) ישפיע הדבר בצורה קריטית על המשך תפקודה של הצ’אקרה.
בשנים אלו אנו לומדים כילדים להכיר את העולם הפיזי, אנו נוגעים, ממששים, טועמים, ולכן נדרשים לנו מגוון גירוים וחופש פעולה, אם כי לא חסר גבולות, על מנת שנוכל לעצב עבורנו את תפיסת העולם הראשונית, הבאה לידי ביטוי לאחר מכן, בתפקודה של הצ’אקרה.
אנו לומדים להכיר את העולם בגילאים אלו, כמזין, אוהב, חם, מחבק ובטוח. תפיסות אלו אשר ישפיעו עלינו בהמשך חיינו.
במידה ולא קיבלנו את אותה אהבה, את אותה תחושת בטחון, את הטיפול שאנו זקוקים לו, אנו עשויים לחוות את העולם כקר ומנוקר, מפחיד ומסוכן.
חוסר הזנה נפשית נאותה בשנים ראשונות אלו, חוסר חיבוק, חום ומגע, חוסר באהבה, עלולים ליצור בנו "חוסר" אותו נבקש למלא באמצעים חומריים שונים, מתוך שאיננו מכירים במקור החוסר היוצר את התשוקות החומריות הרבות, שאינם באות לידי מימוש.

כאשר צ’אקרת הבסיס פתוחה ופועלת באופן הרמוני אנו נחוש קשר עמוק עם האדמה ועם צורות החיים בטבע.
אנו נרגיש מלאי חיים ומלאי עניין, נחוש יציבות, סיפוק, וכוח פנימי גדול. אנו נרגיש כי אנו מסוגלים לקבל החלטות ולבצען, נרגיש את עצמנו אנרגטיים, בעלי יכולת הבחנה ובעלי מיניות בריאה.

כאשר צ’אקרת הבסיס אינה מאוזנת/חסומה דבר זה יתבטא בהתמקדות בלתי פרופורציונאלית בצרכים ההישרדותיים והחומריים שלנו.
חוסר איזון זה עלול להתבטא בהפקרות מינית ובחוסר איזון מיני.
כמו-כן אנו עלולים להרגיש כי איננו מסוגלים לתת או לקבל בחופשיות, הן בעניינים חומריים, והן בעניינים רגשיים.
במצב של חוסר, אנו עלולים לנסות לכפות על אחרים את רצונותינו ואת דעותינו, ולחוש זעם וכעס כאשר רצונותינו אינם מתמלאים.
אנו עלולים לחוש כי אנו בעלי כוח סבל והתמדה מועטים ביותר, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית.
אנו עשויים לחוש חוסר בטחון, לדאוג ללא הרף, לחלום בהקיץ באופן מוגזם, לרחף ולהיות בלתי מקורקעים לאדמה.
אנו נחוש עצמנו חסרי יציבות וההתמודדות עם דרישות החיים הפשוטות והיום יומיות עלולים להיות קשים ומטרידים.
המציאות על פני האדמה תראה לנו קשה מנשוא.

הצ’אקרה השנייה

צ’אקרת המין – Sacral – שוודהיסטנה.

מיקום הצ’אקרה: שתי אצבעות מתחת לטבור.
צבע: כתום
צבע משלים: כחול.
מילות מפתח: בטחון, כנות, עוצמה פנימית, תחושת האחר, יצירתיות, שינוי ומיניות.
עקרונות בסיסים: שמחת חיים.
היבט פנימי: רגשות ומיין.
צ’אקרת המין היא היכל הרגשות הבלתי מסוננים שלנו, שם שוכנות להם אנרגיות המין והיצירתיות.
היא מסמלת שינוי ואינדיבידואליות דרך הבנת ייחודו של האחר.
האנרגיות של צ’אקרת המין נמשכות מצ’אקרת הבסיס, כאשר צ’אקרת הבסיס "מוזנת כראוי" היא מעניקה לצ’אקרת המין את איכויות הביטחון.
כאשר הצ’אקרה השנייה מאוזנת והיא שואבת בטחון מצ’אקרת השורש, אנו מסוגלים לחוות את האחר בנפרד מאיתנו, אך בו זמנית, כחלק מאיתנו.
כאשר הצ’אקרה אינה מאוזנת עשוי להיווצר מצב של חוסר אכפתיות כלפי אחרים, מתוך התרכזות בעצמי או מצב של תלותיות, ואף מערכות יחסים סימביוטיות (). כאשר האדם אינו יודע היכן הוא נגמר והיכן מתחיל האחר.
צ’אקרת המין היא מרכז המיניות, ההנאה ממין, בשונה מצ’אקרת הבסיס, הממונה על היצר המיני בלבד, צ’אקרת המין ממונה על המובן הרחב יותר של המיניות ועל האופן בו אנו רואים את מיניותנו ולאופן בו אנו מקבלים את עצמנו, על המודעות כלפי המיניות, וכלפי הבחירה המינית ומסת הרגשות המקושרות למין.
בצ’אקרת המין קיימת היכולת להפוך ולייצור, קיימת גם היכולת לשנות ולהשתנות, קיימת בה הסקרנות, ההרפתקנות והחדשנות.
הצ’אקרה השנייה מזרימה את היכולות והעוצמות הפנימיות שלנו כלפי חוץ, הכוונה "להוציא את הפוטנציאל הגלום ולהופכו למציאותי, קיים, נוכח".
משמעותה של העוצמה הפנימית שלנו, היא היכולת לבטא את עצמנו ללא חשש כיצד תגיב הסביבה,להשתמש בכישרונותינו ללא פחד.

מהותה של הצ’אקרה השנייה היא היכולת להיות "אחד מכולם" , "להיות חלק" מבלי לוותר על האינדיבידואליות ועל הייחודיות שלנו, המתבטאת באופן ישיר בצורת החשיבה הייחודית לנו, באמונותינו ובתחושותינו.
כאשר אנו מודעים לעוצמות וליכולות הפנימיות שלנו אנו לא נוותר על האינדיבידואליות של עצמנו למען קבלה חברתית.

מצבי חוסר איזון בצ’אקרה עשויים להחליש את עמידתו של האדם על שלו, על יכולתו לדבוק בדרכיו האישיות.
כאשר הצ’אקרה "מוזנת" האדם יחוש כחלק פעיל בעיצוב סביבתו ושואף לפעול בתוכה מתוך רצון להביא שיפור, שלום ואחווה.
השנים בהן מתפתחת הצ’אקרה הן בין הגילאים ארבע עד שמונה, שנים שבהם אנו מגלים את עצמיותנו.
אנו בודקים את גבולותינו כילדים ואת גבולות הסביבה שלנו לשם המשך בניית הביטחון הבסיסי אשר מתפתח בצ’אקרה הראשונה, ולכן אנו זקוקים לסביבה חמה, תומכת ואוהבת כדיי שנוכל להנות משמחת הגילוי.
כנות עם העצמי ועם הסביבה היא אחת מהתכונות עליה ממונה הצ’אקרה גם כן, הכנות הינה חופש מפחד ומחשש.
רבים מאיתנו חווינו את המקום בו "שיקרנו לעצמנו", "עצמנו עין" מסיבות שונות ומשונות. רבות מסיבות אלו מקורן הוא בחוסר בטחון בייקום.
כאשר אנו לא בטוחים, "מתגנבים" חששות רבים, פחדים מפני העתיד, מפני האחר, וחששות אלו משפיעים על נפשנו.
מצב זה מוביל אותנו לחוסר כנות עם הסביבה שלנו, שמקורו בפחד, מאחר ואנו נחשוש שאם נהיה כנים נפגע באחר.
סביבה המרבה לשפוט את הילד ולהעמיד בפניו דרישות בלתי רציונאליות עלולה לפגום בכנותו.
אותו הדבר גם כן לגבי עונשים כבדים ובלתי הגיוניים העלולים להוביל את הילד בקלות למציאת מפלט בשקרים.
ברגע שהילד ירגיש כי הוא מתקשה לעמוד בציפיות הסביבה שלו הוא יחוש חוסר הערכה עצמית ותחושת אפסיות.

כאשר הצ’אקרה אינה מאוזנת אנו נחווה תחושה של חוסר בטחון לגביי המיניות שלנו, מצב זה יגרום לנו להדחיק את תחושותינו ולראות בהן בלתי טבעיות ואפילו מזיקות ולפגום בתפיסותנו העצמית ובהערכתנו.
דיכוי אנרגיה זו מדכא אף את שמחת החיים ואת תחושת התענוג וההנאה מהחיים, אנו נחווה בחוסר יצירתיות, "עייפות" מהחיים, חוסר תשוקה, בין אם תהיה זו תשוקה מינית או תשוקה למימוש עצמי או יצירתי ולריקנות מתמדת.
אנו נחוש בקרירות מינית, בקרירות כלפי המין השני או בחוסר חברותיות ובבדידיות מתמשכת.
האדם חש חוסר הנאה בחייו, המשולב בחוסר יכולת להנאות בצורה מעמיקה מהחיים.

הצ’אקרה השלישית

צ’אקרת מקלעת השמש – סולאר פלאקסוס – מניפורה.

מיקום הצ’אקרה: מתחת הסרעפת (עצם הסטרנום).
צבע: צהוב.
צבע משלים: סגול.
מילות מפתח: כוח רצון, סיבה, הגיון, עשייה, התמדה, הכרת העצמי (אגו).
עקרונות בסיסים: עיצוב האישיות.
היבט פנימי: רצון.
הצ’אקרה השלישית היא מרכז הכוח האישי שלנו. מתוך מרכז זה אנו יוצרים קשר פעיל עם שאר בני האדם ועם העולם הגשמי.
דרך הצ’אקרה השלישית אנו משדרים את רגישותנו אל העולם ויהא אחראית על ההתפתחות האישית שלנו.
דרך הצ’אקרה השלישית אנו מכוונים את ההשפעה שלנו על הסביבה, את העוצמה ואת האינטלקט שלנו במובן המעשי.
הצ’אקרה השלישית מכוונת אותנו להכרה ולמעמד חברתי, להשגיות ולהגשמת המטרות והשאיפות.
דרך הצ’אקרה השלישית אנו חשים/תופסים את תדיירהם של האנשים האחרים ופועלים בהתאם.
לצ’אקרה השלישית ישנם גם היבטים רוחניים חשובים מאוד. מבחינה רוחנית, תפקידה של הצ’אקרה הוא "לעזור" לנו להגשים את יעודנו בעולם החומר.
דרך הצ’אקרה השלישית אנו מבטאים את הרצונות והתשוקות של הצ’אקרות הנמוכות (השורש והמין). קבלת הרגשות, תשוקות, הרצונות ומיזוגם מסייעים לצ’אקרה השלישית להתפתח ולהתאזן.
גיל ההתפתחות של צ’אקרה זו הוא בין שמונה לשלוש-עשרה. בגילאים אלו הילד חווה שינוים רבי משמעות בנפשו.
בגיל זה גדל ומתפתח האגו של הילד, מתחיל תהליך הבנתו את עצמו, הוא נעשה תובעני יותר, הוא מפתח מודעות למוסכמות חברתיות שונות, דרך מראהו, לבשו, הצלחתו בלימודים וכדומה. הילד מנסה להיות "מקובל" בחברה. הילד מתחיל להבין ולהתחשב בגרשותיהם של הסובבים אותו ומגבש לעצמו דעות משלו, וחש צורך לבצע חלק מבחירותיו בעצמו. זהו גיל בו אנו עוברים תהליך מעבר מן הילדות אל הנערות ובו מתחיל שלב קבלת האחריות, המטלות והמחויבויות שמתחילות לעצב את קנה המידה של הילד לגבי אישיותו ועמידתו בציפיות החברה.

כאשר הצ’אקרה השלישית "זורמת", הרמונית, אנו נחוש שלווה והרמוניה פנימית. אנו ניהיה מסוגלים להכיל את רגשותנו ולהתמודד עם רגשותנו, רצונותינו וציפיותינו מהחיים. אנו נראה ברגשות שלנו חלק חשוב וחיוני להתפתחותנו ונדע לקבלן באופן חיובי.
אנו נחוש שלמים עם עצמנו, עם תפקידנו בחיים, ועם הסביבה. אנו נהיה מסוגלים לכבד את אופיים ורגשותיהם של האחר, אנו נרגיש אנרגטיים, פעילים, אסרטיביים, עצמאים וסובלניים.

חוסר איזון בצ’אקרה השלישית יתבטא ברצון עז לשלוט בעולמנו הפנימי ובעולמנו החיצוני, האגו יהיה בלתי מאוזן, הצורך בכבוד ובהכרה חברתית יהיה קיצוני עד כדי פגיעה באחר לשם השגת מעמד.
כאשר הצ’אקרה אינה מאוזנת עלולים לבוא לידי ביטוי מצבים של מניפולטיביות, שחצנות, שתלטנות ושימוש בלתי הוגן בכוח.
אנו נרגיש חסרי סיפוק, מצב זה עלול להיגרם מחוסר קבלה בעת הילדות וההתבגרות המוביל לחוסר הערכה עצמית ותחושת חוסר ערך.
מצב זה מוביל לשיפוט עצמי ע"פ הצלחתנו בעולם החומרי. אנו נחוש כי העולם מלא מכשולים בלתי ניתנים למעבר עד כי מוטב לוותר ולא לנסות להגשים את שאיפותינו.
במקרים רבים אנו נחוש חשש להביע את רצונותינו וריגשותנו, ונחוש פחד מתלותיות בקרובים לנו או בבני הזוג.
אדם אשר הצ’אקרה השלישית שלו אינה מאוזנת הוא יהיה לחוץ, חסר בטחון ועצבני, מלא חששות, היכולת להתמודד עם מצבים קשים היא מועטה, העוצמה האישית המוחצנת שלו נחוות כחלשה ביותר, הוא אינו מסוגל להתמודד עם שינוים וחוויות חדשות, הוא יעדיף להסתגר ולא להתמודד ולהתגבר על מכשולים שונים.

הצ’אקרה הרביעית

צ’אקרת הלב – אנאהאטה – "התוף ההולם תמיד".

מיקום הצ’אקרה: מקביל ללב במרכז הגוף.
צבע: ירוק/ורוד.
צבע משלים:מג’נטה.
מילות מפתח: רגש, חמלה, רקות, איזון, אהבה.
עקרונות בסיסים: מסירות.
היבט פנימי: אהבה.
צאקרת הלב היא הצ’אקרה המקשרת בין שלושת הצ’אקרות התחתונות לעליוניות.
מתוך כך היא מהווה את ליבה של מערכת הצ’אקרות כולה, היא המחברת בין האדמה לרוח.
צאקרת הלב היא מרכז האהבה, היכולת האמפטית, האכפתיות כלפי האחר, הנתינה, והמסירות, מתוך כך גם יכולת הריפוי וההילינג.
בזכות פעולתה, אנו מסוגלים להתכוונן אל האחר, ל"חוש" אותה, לגעת בו ולתת לו לגעת בנו ריגשית, רוחניית ואף פיזית.
מתוך היכולת להתחבר אל האחר מופעלת היכולת להתחבר אל היקום כולו ואל הכוח האלוהי.
צאקרת הלב הינו המרכז בו מילים, צלילים ומראות מותמרים לרגשות ולרגש.
בזכות בצאקרת הלב אנו מסוגלים לאהוב ושואפים לאהוב.
מצאקרת הלב אנו מכוונים את היכולת שלנו לנתינה, להעניק, לקבל אהבה, והשאיפה היא אהבה ללא תנאים, ללא אגו או אינטרס.
מתוך צאקרת הלב נובעת השאיפה לאחדות פיזית ומוחשית, המושגת דרך אהבת בן-זוג, וחלה באחדות הנובעת מתוך אהבת הטבע והיקום.

כאשר הצ’אקרה נמצאת במלוא פתיחותה אין לנו את הצורך "לשמור" את האהבה שלנו מתוך ידיעה כי היא אינה יכולה ללכת לאיבוד.
כאשר היא אינה מאוזנת אנו חווים את פחדי הנטישה, את פחד אובדן האהבה ואת צער הדחייה, לכן אהבה חסרת תנאים לעולם אינה יכולה להדחות או להכפות.
מצאקרת הלב וחיבור של הצ’אקרות הגבוהות, אנו יכולים לראות את היופי בטבע וביקום, את היופי בכל יצור ואנו ניהיה מסוגלים להתחבר אל טוב והחיובי שבנו.
צ’אקרת הלב ממונה גם על האהבה העצמית שלנו, כפי שהצ’אקרה השלישית ממונה על הערכה העצמית שלנו.
בלי האהבה וההערכה העצמית שלנו יהיה לנו קשה לקבל את האחר בשלמות, הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" מבהיר לנו כי עלינו לאהוב את עצמנו בכדי שנוכל לקבל את האחר.
מתוך צ’אקרת הלב אנו לומדים כיצד לתת מעצמנו, לסלוח, למחול ולחמול. המשפט "אל תשפוט את האדם עד שעמדת במקומו" מבהיר את מהות החמלה. השיפוט מונע מאיתנו לפתוח את ליבנו לאהבה ולאמפטיה.
מצ’אקרת הלב אנו מבינים את משמעות "אהבה אלוהית" ולומדים לא רק לאהוב את הקרובים לנו אלא לחוש אהבה כלפי העולם כולו.
גיל ההתפתחות של צ’אקרת הלב הוא בין שלוש עשרה לשבע עשרה. בגיל זה אנו נוטים להיות רגישים, עדינים ואנו מגיבים במלואנו לעולם החיצוני.
בגיל זה אנו נדרשים "לתת" לסביבתנו הקרובה, מצפים מאיתנו להבנה ולאכפתיות.
את האהבה הראשונה אנו חווים בגיל זה בעוצמה רבה, אנו עדין זקוקים למשפחה, אך יחד עם זאת, אנו מסגלים לנו חופש פעולה נרחב יותר, אנו מגלים חוויות חדשות ומראים התעניינות רבה יותר במתרחש בעולם.

כאשר צ’אקרת הלב מאוזנת משפיע הדבר לטובה על שאר הצ’אקרות, תוך שהיא מסייעת לאדם להפוך לערוץ מקבל ומזרים של אהבה אלוהית, ובכך מעניקה לאדם כוח אהבה אדיר הזורם בשפע, באופן מודע או בלתי מודע על הסובבים אותו.
מצב זה יוצר אדם שנעים ורצוי להיות בקרבתו, שכן נכחותו מרגיע, מנחמת ותומכת.
סביב אותו אדם האנשים מרגישים חופשיים, לא נתונים לביקורת, מסוגלים לפתוח את ליבם בקלות לפני האדם בעל צ’אקרת הלב הפתוחה והמאוזנת. השפעתה של צ’אקרת לב פתוחה ומאוזנת על הסביבה, היא אדירה והיא יוצרת אינטראקציה עם צ’אקרת הלב של האחר, ואף אנשים חסומים ו"קשיי לב" מתרככים ומגלים בעצמם את האהבה הטמונה בהם ברמה זו או אחרת כפי שנאמר, "מענה רך ישיב חמה".

כאשר צ’אקרת הלב אינה מאוזנת זה יתבטא ביכולת הקבלה והנתינה של האדם, האדם יחוש צורך בנתינה ומאחר והוא אינו יודע לקבל אהבה הוא יחוש תשוש פיזית, נפשית ורוחנית.
אנו נחוש אי נוחות מול גילויי חיבה שונים ונעדיף להגדיר את עצמנו ככאלו שלא זקוקים לאחרים כיוון שתמיכה, סיוע וקבלת חיבה מתפרשים על ידנו כחולשה.
מצב זה יוביל את האדם אל התחושה כי הוא אינו ראוי לאהבה ולכן מבחינה אנרגטית הוא גם לא "ימשוך" אליו אהבה ברובד האנרגטי.
תחושה או הרגשה זו נובעים לעיתים מחוויות של דחיית אהבה בתקופת ההתבגרות, כאשר האדם מתאהב ונדחה, או ממצב של אי קבלת אהבה וחיבה (מגע) מהורינו.
אנו נחוש צורך לקבל תמורה על נתינתנו, וכאשר איננו מקבלים אנו נרגיש סחוטים ומאוכזבים ולעיתים אף מרירים.
אנו נתקשה למצוא את המקום בו אהבת ה"אני" ואהבת הזולת הופכות לאהבה אחת אוניברסאלית ונחוש כי שני הדברים מתנגשים באופן תמידי.
הבנת חוקי היקום מאפשרת לנו לראות את התנסויותינו האישיות באור חדש, בצורה מבינה, מעמיקה ושלווה יותר.

הצ’אקרה החמישית

צ’אקרת הגרון – וישאדהא – "מלא טוהר".

מיקום הצ’אקרה: גרון.
צבע: תכלת, טורקיז.
צבע משלים: אדום.
מילות מפתח: תקשורת, ביטוי, אחריות, אמת אוניברסלית, אמונה.
עקרונות בסיסים: הזנה, תהודת היקום.
היבט פנימי: תקשורת וכוח רצון.
צ’אקת הגרון היא מרכז התקשורת, ההשראה וההתבטאות האנושית.
צ’אקרת הגרון מייצגת את הדימוי העצמי שלנו, והיא מגשרת בין המחשבות, הרגשות, הדחפים שלנו והתגובות שלנו.
דרך צ’אקרת הגרון אנו מבטאים את מה שהננו, לעומת שאר הצ’אקרות בהם התחלנו לגבש את אישיותנו ואת היצרים והצרכים הבסיסים שלנו.
צ’אקרת הגרון מספקת לנו את היכולת להתבטא באופן מודע וברור, אנו מבטאים את הצחוק, הבכי, את רגשות השמחה ואהבה.
משמעותה של צ’אקרת הגרון אינו רק הביטוי אלא גם יכולת ההקשבה.
כאשר אנו נלמד לפתוח את אוזנינו החיצוניות ו"הפנימיות" אנו נזכה לקבל יידע מעמיק מאת היקום. ההקשבה יוצרת שלווה, רוגע ואף בטחון.
כשאנו נאפשר לקול הפנימי להתבטא, מידע חדש על "העצמי" יופיע.
צ’אקרת הגרון ממונה על הדמיון העצמי שלנו, היא מבטאת את "מה שאנו סבורים שהננו".
צ’אקרת הגרון היא הראשונה מבין שלושת הצ’אקרות הגבוהות ומתוך כך מהווה חיבור אל ה"אני" הגבוה, אל הנשמה ואל הרוח.
לצ’אקרת הגרון ישנם שני רובדי ביטוי, הרובד הנמוך של הצ’אקרה מבטא את הרצון להשיג סיפוק דרך ביטויי הכישורים, הרצונות, הרגשות הדעות וכו’
האדם חש צורך להביע את קולו ולהישמע ולהעביר את מסריו אל העולם.
ברובד הגבוה יותר, הביטוי מקושר אל איכויותיו הרוחניות של האדם, הוא משמש לשם בחינת העצמי והאחרים מתוך רצון לשאול שאלות חדשות לגביי העצמי, האחרים והעולם, על מנת להבין דברים לעומקם ולא לקבלם באופן שטחי ומובן מאליו.
צ’אקרת הגרון מעוררת בנו את חוש האחריות, האחריות מתבטאת בלקיחת אחריות על עצמנו, על ההתפתחות העצמית ועל החיים האישים.
התקשורת שהיא אחד ההבטים של צ’אקרת הגרון גם היא בנויה על שני רובדים, גבוה ונמוך, התקשורת הפנימית והתקשורת החיצונית.
התקשורת הפנימית גורמת לתקשורת עם הגוף הפיזי שלנו, כאשר האדם אינו מקשיב לגופו ואינו מזין אותו כראוי או מתיש אותו בצורה כלשהי הגוף יגיב בדרך מסוימת: כאב, פציעה או מחלה.
התקשורת החיצונית מובילה לתקשורת חיובית עם הסובב אותנו ולקיחת אחריות על מה שקורה לנו בתוכנו ומסביבנו מבלי להשליך זאת על הסובב אותנו.
התקשורת מאפשרת מודעות. היא מוכיחה לנו בצורה ברורה, את כוחה של המילה, ומכאן מסייעת לנו להבין את כוחה של המחשבה, כמו שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה".
המודעות לכוח המחשבה וההבנה כי המחשבה היא כוח אנרגטי פעיל וברור, מובילה אותנו אל צורת התקשורת הגבוה יותר של צ’אקרת הגרון.
אחת ממילות המפתח של צ’אקרת הגרון היא האמת האוניברסאלית שקיימת בכל אחד מאיתנו.

גיל ההתפתחות של צ’אקרת הגרון היא בין שש-עשרה לעשרים ואחת. בגילאים אלו מתרחשת מרבית הלמידה המודעת והמתבגר מתחייב לאחריות לחייו.
הוא מתחיל לחשוב בצורה רצינית על עתידו ועל אופן השילוב בין כישוריו ושאיפותיו לבין היכולת לחיות ברווחה פיזית ונפשית, הוא מודע ומעורב יותר במתרחש סביבו, המתרחש בעולם אינו עוד "התרחשות רחוקה", אלא התרחשות מעוררת ומערבת.
האינדיבידואליות של האדם הצעיר עומדת למבחן מבחינה חברתית ומעמדית, מבחינה השכלתית, מבחינה כלכלית.
נורמות המשתנות מתקופה לתקופה, והנורמות החברתיות המגדירות הצלחה הן בעלות השפעה גדולה על האדם הצעיר.
הוא עשוי להיענות לציפיות ההורים והסביבה, לעיתים תוך ויתור על יושרו הפנימי כלפי עצמו. מצב זה עלול ליצור נתק חזק בתקשורת הפנימית.
על מנת להגדיר לעצמו את שאיפותיו האמיתיות, עליו להיות מודע לעצמו ואף להבין את תפקידו ביקום.

כאשר צ’אקרת הגרון מאוזנת, האדם יהיה מסוגל לבטא את מחשבותיו, רצונותיו, דעותיו ואת הידע הפנימי שלו בצורה ברורה.
האדם יהיה בעל יכולת לבטא את אישיותו בכל תחום- בלימודים, בעבודה בחברה, בחיק המשפחה.
במצב מאוזן, האדם יחוש בטחון עצמי, והוא אינו יחשוש לחשוף את חולשותיו בפני האחר, הוא החלטי ומודע לעצמו, ומסוגל להכיר בחולשותיו ובכישוריו ובאיכויותיו. האדם יהיה בעל יושר פנימי ויושר כלפי הזולת.
צ’אקרת גרון פתוחה גורמת לאדם לחוש את שמחת הביטוי, האדם יהיה בעל בטחון ואמונה עמוקה, מאחר והיא מחברת אותנו אל הידע הקוסמי ואל ההבנה שהדברים רחוקים מלהיות רק מה שנראה "על-פני השטח", בחומר ובגשמיות.

צ’אקרת גרון לא מאוזנת תתבטא ב:
קושי בביטוי עצמי, בחוסר הקשבה לגוף, ולצרכיו הטבעיים שלו.
חוסר איזון בין הרגש למחשבה, ואי ביטוי נכון ואמיתי לרגשות ולתחושות ולרצונות שעולות בו מבפנים. האדם יימצא את עצמו מתקשה לומר לאדם מולו את אשר הוא מרגיש ורוצה, מתוך פחד הדחייה. בשל הקושי לבטא רגשות, האדם עלול להפוך למריר, או לסבולן מהתפרצויות רגשיות.
חוסר איזון בצ’אקרת הגרון יוביל את האדם לחוסר בטחון עצמי, לדימוי עצמי נמוך ולביקורתיות עצמית מתמדת.
כאשר הצ’אקרה חסומה דבר זה גורם לחוסר מודעות עצמית, שאינה מאפשרת מודעות רחבה לגבי היקום.
האדם יימנע מלקחת אחריות על עצמו ועל הסובבים אותו, ויחוש דחייה ורצון "לברוח" כאשר מטילים עליו תפקיד מסוים.
בניגוד לפחד הביטוי, חוסר איזון מעיד גם על פטפטנות ייתר, והצורך להשמיע ולהישמע הוא חזק אצל אותו אדם, מאחר ובדרך זו הוא "דורש" תשומת לב.

הצ’אקרה השישית

צ’אקרת העין השלישית – אג’נה – "מרכז הפיקוד"

מיקום הצא’קרה: במרכז המצח
צבע: אינדיגו, סגול.
צבע משלים:
מילות מפתח: השראה, רוחניות, מודעות, שלמות.
עקרונות בסיסיים: מודעות קיומית.
היבט פנימי: תקשורת על חושית.
הצ’אקרה השישית היא הצ’אקרה המחברת את האדם אל האינטואיציה, אל תת-המודע, אל היכולת להבין תובנות קוסמיות ולקבל מסרים בלתי מילוליים.
היא אחראית לאיזון בין האינטואיציה, הרגש והמיסטיקה, לבין ההיגיון והלוגיקה.
הצ’אקרה מעוררת בנו את התחושה של שלמות, הרמוניה מושלמת עם היקום. ובראש ובראשונה עם עצמנו.
האדם לומד לחיות עם הכוחות הפועלים ביקום, ומבין כי הוא אינו לבד וכי הוא חלק מכוחות אלו, בשל הנשמה המצויה בקרבו.
התעוררות המודעות לנשמה- מובילה את האדם לשאלות לגביי ייעודו בחיים, ולעיתים עולה התחושה כי כל הנכסים החומריים, כבר אינם מספקים.
המודעות שמתעוררת בזמן היפתחותה של העין השלישית, משמעה רצון להרמוניה הוליסטית של הגוף, השכל, הרגש, הנשמה והרוח.
צ’אקרת העין השלישית מחברת אותנו אל היצירה ואל ההשראה המצויות ביקום, אומנם חלקנו חושבים כי ההשראה והיצירה הם נמצאים אך ורק בעולם החומר, אך הם גם חלק מהעולם האנרגטי והרוחני.
דרך העין השלישית אנו מתחילים ל"תקשר", אנו מקבלים מסרים שונים, מעולמות אחרים, מזמנים אחרים – בעבר בהווה או בעתיד, ממקומות רחוקים שעין אדם לא ראתה באופן פיזי.
מתוך העין השלישית אנו מסוגלים לראות כיצד אנו יוצרים את המציאות שלנו, יכולת הבחנה זו הינה יכולת המאפשרת לאדם לא רק להגשים את חייו לפי רצונו האישי, אלא להגשימם גם לפי רצון היקום, ההופך לרצונו שלו.
כל הידע כולו קיים ביקום, יכולת קבלת הידע מותנית ביכולתו של האדם להתחבר אל מקורות ידע אלו.
צ’אקרת העין השלישית מאפשרת לנו להתחבר אל יכולת הראייה העל חושית, חלומות, מדיטציות, וחזיונות, היכולת לראות יישויות, הילות ולראות אל תוך פנימיותם של עצמים או גופים.
היכולת השנייה היא יכולת השמיעה העל חושית, המאפשרת לנו לשמוע צלילים עילאיים, מסרים מעולמות אחרים או מישויות רוחניות.
היכולת השלישית היא יכולת החישה, חוש המישוש, היכולת לחוש את האנרגיות השונות כאשר נוגעים בגוף המטופל, אנו מסוגלים בעזרת חוש זה, לגלות היכן מצויות חסימות פיזיות בגופו, מתח בשרירים, אזורים קרים וחמים וכו’.
החוש הרביעי הוא חוש הריח המאפשר לנו לקלוט ריחות שונים המגיעים כסימנים או כסמלים מעולמות שמעבר.
הטלפתיה היא אחד מביטויי צ’אקרת העין השלישית, היא מאפשרת לנו להתחבר לתדר מסוים ולעבוד איתו. ככל שהמודעות תהיה גבוהה יותר יהיה יותר ברור מהי מהות אותה "הרגשה" ערטילאית.
במצב מאוזן תתבטא צ’אקרת העין השלישית ביכולת שכלית ואינטלקטואלית טובה, ביכולת פילוסופית-רוחנית, יכולת שאינה רק שכלית-הגיונית ורציונאלית, אלא גם אינטואיטיבית על כל רבדיה, יכולת דמיון והדמיה טובה.
האדם יחוש קשר וחיבור בין עולם החומר והרוח, היכול לקבל מסרים, והגשמת הייעוד הקוסמי,
ובכך אף ל"תקן" את החוויה של הנשמה בגלגול זה.
כאשר הצ’אקרה מאוזנת החיים הופכים לחוויה מופלאה מעניינת ומאתגרת שאין בה רגע דל.
האדם מסוגל לתקשר עם כל החי, הצומח ואף הדומם סביבו.

כאשר הצ’אקרה אינה מאוזנת האדם עשוי לחוות את חייו דרך שכלו ודרך ההיגיון.
"תיאוריות" רוחניות ייראו לו בלתי הגיונים, והוא יצטרך הוכחות הגיוניות וברורות או צורך לראות ולגעת, על מנת להבין ולחוש.
חוסר איזון בצ’אקרה יתבטא בחלימה בהקיץ, חוסר התקרקעות לאדמה, חוסר הבנה לאותם המסרים המתקבלים דרך האינטואיציה, חוסר בטחון ופחד מפני העתיד, חוסר החלטיות ועצבנות, מתח וציניות. האדם יהיה חסר הבנה.
בחוסר איזון עלולות להופיע בעיות בראייה ובשמיעה מתוך בחירה קוסמית, אך האדם לא יוכל להבין זאת מאחר והוא אינו מחובר להבנה הקוסמית ולשיעור שלו על פני כדור הארץ.

הצ’אקרה השביעית

צ’אקרת הכתר – סאסהרטה – פרח הלוטוס בעל אלף עלי הכותרת.
מיקום הצ’אקרה: כיפת הגולגולת.
צבע: סגול, לבן, זהב.
צבע משלים:
מילות מפתח: רוחניות ותבונה.
עקרונות בסיסים: מהות טהורה.
היבט פנימי: רוחניות ואין-סוף.
צ’אקרת הכתר היא מרכז השלמות האנושית, היא מהווה מאגר מידע שאיו לו גבולות, וגיל התפתחותה הוא אין סופי.
מרגע הלידה אנו חווים את החיים כמסע על פני כדור הארץ, דרך צ’אקרת הכתר אנו מאפשרים לאור ולאהבה הקוסמית לחדור דרכנו ולהאיר את גופנו, נפשנו ורוחנו באור של ריפוי, ואהבה.
האור- האנרגיה הנכנסים דרך צ’אקרת הכתר ממלאים את שאר הצ’אקרות באנרגיה ומחברים אותם אל הערוץ הקוסמי האין-סופי.
צ’אקרת הכתר מסמלת הארה והיא המחברת אותנו אל הרבדים הגבוהים ביותר של מודעות ורוחניות, והיא המחברת אותנו אל המידע האלוהי.
מתוך צ’אקרת הכתר אנו לומדים לקבל את עצמנו בשלמות כחלק אנרגטי ובלתי נפרד מהיקום.

כאשר צ’אקרת הכתר אינה " מאוזנת" האדם יחוש חסר ייעוד, מבולבל, לא שלם עם עצמו,
לא רגוע באופן בסיסי, מלא בשאלות שאינו יודע כיצד לקבל תשובה עליהן.
האדם עשוי להיות משועמם מהחיים, וחסר הרמוניה עם החיים ועם הסובב אותו, האדם יחוש חוסר בטחון בעצמו וביקום, האדם יחוש כי החיים פועלים לרעתו, ולא יוכל להבין את המשמעות הגבוהה של החיים על כדור הארץ וכי זה בחירה שלנו והתנסות בה אנו בחרנו בחיים אלו.

כאשר אנו דואגים לאזן לפתוח ולהזרים את האנרגיה בכל מרכזי האנרגיה שלנו, אנו מאפשרים לעצמנו חיים מלאים בשמחה, בסיפוק באושר ועושר, אנו נאפשר לעצמנו חיים מלאים מבפנים ומבחוץ, נלמד לזמן לעצמנו את החוויות שאנו רוצים לחוות,
נלמד לקחת אחריות על החיים שלנו ונלמד לחיות מתוך שמחה ולא מתוך אשמה והאשמה.
כאשר הצ’אקרות מאוזנות אנו נחוש בריאים וחזקים, נלמד להתמודד עם החיים בצורה הטובה והבריאה.
אני מאחל לכולכם חיים מלאים בשמחה וביצירה ובהשראה, חיים מלאים בשלווה וברוגע, בנתינה ובקבלה של אור ואהבה.

תגובות

אין תגובות עדיין

השאר תגובה