כיצד נוצרים רגשות

“פרופ’ דרייקורס אמר, כי הרגשות הם הדלק המוביל אותנו אל המטרות הנפשיות שלנו.

ישנם את הרגשות ה”חיובים” שהם בבחינת אור ירוק. וישנם את הרגשות ה”שליליים” שהם בגדר אור אדום. האור האדום אומר לאדם “אל תעשה”. מתעורר פחד אשר חוסם את האדם מפני צעידה קדימה, הייאוש והפסימיות מונעים את המוטיבציה הקיימת באדם ובכך נמענת העשייה.

לאן מובילים אותנו כל הרגשות וכיצד הם מתהווים?

נבחן את מנגנון הכעס. כעס הוא תביעה לשינוי, האדם רוצה בחייו משהו אחר וכשאינו מקבל את מבוקשו, הוא כועס.

בילדותנו אנו לומדים כילדים לעתים קרובות , שהכעס אכן מסייע לנו לקבל את מבוקשנו, אך מאחר ו”החיים הם לא אמא” המנגנון שהילד פיתח לעצמו בילדותו הולך ומתקלקל עם השנים.

כעס אינו משיג תוצאות מרשימות, וברוב המקרים, הכעס הוא מעין תביעה אימפוטנטית לשינוי המציאות.

אם נסתכל על יחסים בין הורים לילדים, נראה שבמישור היחסים ביניהם ההורים כועסים על הילדים כשהם גורמים להם לתחושת כישלון. כלומר, כשהילד אינו מתפקד ואף רחוק מהילד האידיאלי, שבעיני ההורים הוא ילד שליו, חרוץ, מאושר ושקט.

בהתנהגותו מוכיח הילד כי ההורים גם הם רחוקים מלהיות ההורים האידיאליים, וההורה שנכשל בתפקידו כועס על הילד המכשיל ועל עצמו.

הכעס נוצר מפרוש מסויים של המציאות , ולא פעם הפירוש אינו נכון. הבנה יכולה למנוע את הכעס.

למשל ילד המתקשה בלימודיו – ההורים יכולים לכעוס עליו שאינו לומד, שהוא אינו מרוכז בכיתה, עובד לאט. הכעס יכול להפוך להבנה והשתתפות כשמסתבר שהבעיה כזו או בעיה אחרת היא אורגנית ומפריעה לילד ללמוד.

במקרה כזה משתנה פרוש המציאות , ההורים מבינים שהילד אינו לומד, לא משום שהוא בטלן או משום שהוא עושה זאת נגדם, אלא פשוט, משום שהוא אינו מסוגל.

לא רק רגשות נולדים, כתוצאה מפירוש של מצב. גם יכולות של אדם וצרכיו הפיסיים נובעים במידה רבה מפירוש המציאות. לדוגמא, אנשים מסוגלים לוותר על מזון ואינם חשים תחושת רעב, משהחליטו החלטה אמיתית להוריד ממשקלם, או כשהם שובתים שביתת רעב למען מטרה נעלה.

כמה פעמים חזר הילד מותש מבית הספר, וברגע שהחב/ה צלצלו הילד התמלא באנרגיית חיים והוא קופץ, שמח, צוחק משתולל ויוצא לשחק עם החברים.

מכאן ניתן להבין שפירוש המציאות משפיע על כל פעולותינו. על כישרוננו ועל יכולתנו בכל תחומי החיים באהבה ובזוגיות בפרט.

כל ארוע מייצר סוג של פרוש. כל פרוש מייצר סוג של רגש והרגש מייצר את התגובה. הרגש הוא המנוע שמפעיל את התגובה. ברגע הפירוש, עולה בנו רגש המוביל אותנו לתגובה. ברגע שנבין כי לא ניתן לשנות את התגובה, אלא נעבוד על הפרשנות, נוכל לעשות שינויים בתגובה. החשיבה שלנו היא סובייקטיבית לחלוטין – מפורשת דרך העיניים שלנו בלבד, ולכן אין אמת אחת מוחלטת. הפרשנות שלנו לדברים מושפעת מן העבר שלנו, ההיגיון הפרטי שלנו, המהות שלנו מבחינה גנטית ותורשתית, והחיבור שלנו לחוויות הילדות ולסגנון החיים שלנו. אדלר תבע את המושג “היגיון פרטי” כדי לתאר את העולם הסובייקטיבי, בניגוד ל”היגיון כללי”, שמתייחס לדרכי התנהגות על פי קודים חברתיים, מוסריים וכו’.

ההיגיון הפרטי הוא נקודת המבט הייחודית לכל אחד. משחר הילדות ובמהלך השנים המוקדמות, כל אדם מגבש את השקפת עולמו הסובייקטיבית (מערכת אמונות, דעות, רגשות וכו’), הנובעות מסגנון החיים (מערך משפחתי, אווירה משפחתית, שיטות חינוך). כל זה יוצר דפוסי חשיבה והתנהגות

האדם הוא היצור היחיד בעולם שצוחק ושמזיל דמעות, שאוהב וששונא.
הוא היצור היחיד כמעט, השומר נאמנות לבן זוג, לצאצאים, לרעים ולידידים.

הגישה האדלריאנית רואה באהבה החלטה לא מודעת: אנו מתאהבים בבני אדם שתנאי הקיום שלהם, השייכות והערך בחייהם מאפשרים לנו לקיים את תנאי הקיום, השייכות והערך שלנו.

תנאים אלה הם האמונות וההשקפות, שגיבש לו האדם במהלך חייו ובאמצעותן, הוא מרגיש בעל ערך ובעל יכולת לפעול. תנאים אלה הם חלק מפירוש המציאות, המוביל אותנו לגיבוש רגשות ולמעשים.
על פי התנאים הללו, שאנו בונים ויוצרים במהלך חיינו באופן לא מודע, אנו בוחרים את בני זוגנו, וגם זאת באופן לא מודע.

אדם שעל פי תנאי הקיום והשייכות שלו מרגיש דחוי תמיד, יעמיד את עצמו מבלי לדעת גם בחיי האהבה והרגש בעמדה, שבה יהיה דחוי תמיד.

אדם שתנאי הקיום שלו לאורך חייו הוא בהיותו מנהיג, ישמש התפקיד הדומיננטי גם ביחסיו עם בן זוגו.

ככל שהערך העצמי של האדם הוא נמוך יותר, כך יהיו תנאיו לקיום, לשייכות ולתחושת ערך צרים וכפייתיים יותר. במצב כזה, קשה לאדם לעמוד בשינויים רבים לאורך זמן, וזהו אחד מהגורמים להתערערות איזון הזוגיות וחוזה הנישואין לאורך שנים.

אדם שתנאי המציאות שלו הם רחבים יותר, יוכל לקיים את האיזון הנדרש, תוך שיתוף והתייעצות ביחסיו עם בני אדם בכלל ועם בני/בנות זוג בפרט.

אדם כזה ייבחר לו לבן זוג, מי שיוכל להיות לו לשותף, וייבחר ע”י מי שירצה בו כשותף.

במערכת חיי האהבה והנישואים מחפש לו כל אדם את האיש, שירצה לתת מה שהוא מבקש לקבל, ןלקבל מה שהוא מבקש לתת.

אדם שהיה בילדותו “דיקטטור” קטן בבית, ילמד בבגרותו להוביל ולשלוט, ויירצה לקבל צייתנות.

קרוב לוודאי, שיבחר כבן/בת זוג באישיות רכה וחמימה המחפשים אדם דומיננטי שינחה אותם בחייהם.

האדם הדומיננטי ייתאהב בשל הרכות והחמימות ו…כמובן צייתנות.

והאדם הרך והחמים ייתאהב בגלל הדומיננטיות והעוצמה.

דוגמא נוספת: היא מעניינת, דרמטית, מוקפת ידידים, אוהבת חברה. וכל חייה הייתה בריצה מתמדת.

הוא רציונלי, שליו, מנהל חשבונות במקצועו, מסוגר וביישן, משתוקק לחיי חברה, ואינו יודע כיצד ליצור אותם. יש לו חברים מעטים מאוד, כאלו ששומרים לו אמונים מהיסודי.

הוא הוקסם מפעלתנותה, מחדוותה השופעת, מכושרה ליצור קשרים, ממעגל האנשים המקיף אותה תמיד, והיא הוקסמה מההיגיון השקט, המעשי והנבון שלו.

הוא העניק לה מסגרת וסדר, והיא העניקה לו נעיין חברתי ודינמיקה.